ויל ואן וויטון כותבים זיכרונות נוגעים ללב של כלבם מזה 13 שנים, ריילי

בצער רב אנו כאן בדוגסטר מנחמים את ויל ואן וויטון על מותם האחרון של כלבם ריילי, לאחר שבילתה 13 שנים כבת משפחתם.

כחנון מדע בדיוני ומשחקים, ויל וויטון נמצא במכ'ם שלי כבר שנים - מתפקידו הפורץמסע בין כוכבים: הדור הבאלספרי האינטרנט הנוכחיים שלושולחן. בעיני רוב האנשים, זה סוג הדברים שהוא מכיר בזכותם: הוא הארכיטיפ התקשורתי של החנון הגברי הלבן - במובן הטוב. לזכותו ייאמר כי ויטון חסר את המיזוגניה האכזרית והקנאות שקבוצות כמו Gamergate הפכו לשם נרדף לתווית החנון.

אבל ויל ואשתו אן וויטון הם גם חובבי בעלי חיים נלהבים. הם השקיעו הרבה זמן ואהבה ואנרגיה לא רק בכלבים ובחתולים שלהם, אלא בעד הצלת בעלי חיים. אן מכהנת בדירקטוריון של חברת Pasadena Humane Society & SPCA, ובשנתיים האחרונות היא הפיקה לוח שנה של אימוץ חיות מחמד שמגייס כסף עבור ה- PHS.

שניהם כתבו בצורה רהוטה מאוד על חייו ומותו של ריילי בבלוגים שלהם, ואני ממליץ בחום לכולם לקחת פסק זמן לקרוא אותם. השורה הראשונה מאוד של זיכרונו של ויל את ריילי מלאה בכאב שכל מי שאי פעם אהב חיית מחמד מכיר היטב:

חרדדוג

שלוש עשרה שנה זה זמן רב לבלות עם כל יצור חי, ולאבד בן זוג שאהב ללא תנאי ובהתלהבות כמו שכלב הלבן הקטן שלי עשה הוא לקרוע לי חורים בלב.

מוטות מעצבים

שלוש עשרה שנים הן תקופה ארוכה, ועל סמך מה שאומרים ויל ואן, היו אלה 13 שנים טובות. החיים של ריילי לא התחילו ככה. במקור היא נמצאה סגורה בארון במלון שעתיד להיקרע, ולולא עירנותו של אדם אחד, חייה היו יכולים להסתיים ממש שם. בתכתובת דוא'ל אן סיפרה לי על חייה המוקדמים של ריילי:

אימצנו את ריילי כי אישה שעשתה חילוץ חתולים פרטי הייתה בבניין ההוא אחרי שאנשים ידעו שזה צריך להיקרע ולהגיע אליה כי הם ראו שם כמה חתולים. היא שמעה רעש שריטה שהגיע מארון ופתחה את הדלת כדי למצוא את ריילי, אז בת שלושה חודשים, מלוכלכת, תת-תזונה ועם רגל פגועה. היא שמרה עליה במשך שישה חודשים כדי להבריא אותה ואז פרסמה שלט ב- PetCo הסמוך לפיה היא אמורה לאימוץ. ככה השגנו אותה.

אן כותבת גם בבלוג שלה כי ריילי מעולם לא ממש התגברה על אותה חוויה מוקדמת בארון. '(S) הוא היה חרד לעזאזל מכל דבר מלבד ילד, האם היא אהבה אנשים.'

האהבה ניכרת בתמונות שלהם. פניה המטופשות של ריילי בהתלהבות היו מראה מוכר לקוראי העדכונים ברשת החברתית של ויל ואן ולבלוגים שלהם. זה נודע בשם שלה 'אני כלב!' פנים, וזה כמעט הפך לכינוי שלה. היא כל הזמן נראית כאילו זה עתה גילתה את העובדה שהיא כלבה, והיא בהחלט שמחה על כך.

ריילי היה במצב בריאותי ירוד זמן רב. היא סבלה מדלקת מפרקים ניוונית קשה, התחרשה כמעט לחלוטין ואובחנה עם גידולים בבטן וליבה. הסוף הגיע במהלך מאבק קטן בין ריילי לאחד הכלבים האחרים שלהם. ריילי פרק את מפרק הירך, והווטרינר אמר שהם יכולים לדחוף אותו לאחור, אבל בגלל דלקת מפרקים ניוונית שלה סביר להניח שהיא סובלת מכאבים נוראיים וזה ימשיך לנקוע. ויל ואן לא רצו שהכלב שלהם יבלה את ימיה האחרונים בכאבי תופת, ולכן הם עשו את הבחירה הסופית הזו שכל כך הרבה בעלי כלבים מתמודדים איתה.

לאנשים שרוצים לתרום על שם ריילי, אן וויטון אומרת, 'לא אמרתי לאף אחד לתרום שום דבר בשום מקום. אנשים פשוט עושים זאת בעצמם. אם כבר, אני רק הייתי רוצה שאנשים יתמכו בחיות הצלה באופן כללי, בין אם זה כלכלי או על ידי התנדבות במקלט המקומי שלהם או אימוץ או טיפוח חילוץ. '

וויל וויטון ביקש שאנשים המנחמים תנחומים באינטרנט לא יעלו את גשר הקשת. 'אני יודע שאתה מתכוון טוב', הוא כותב בבלוג שלו, 'אבל זה תמיד גרם לי להיות לא נעים.'

האם כלבים יכולים לאכול פומלה?

שוב תנחומינו עם הוויטונים ומשפחתם, וכל הכבוד על 13 שנים עם כלב נפלא.

דרך WilWheaton.net ו- AnneWheaton.com